Attributed to R. Gershom Temurah 3b – מיוחס לר' גרשום תמורה ג:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ אֲבָל בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מַלְקִין אוֹתוֹ וּמְנַקִּין אוֹתוֹ. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְאֵימָא לָא תִּיהְוֵי לֵיהּ נְקִיּוּת כְּלָל א״לאֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא לֹא יִנָּקֶה וְלִישְׁתּוֹק ה׳ לְמָה לִי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה הוּא דְּאֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ אֲבָל ב״דבֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מַלְקִין וּמְנַקִּין אוֹתוֹ. אַשְׁכְּחַן שְׁבוּעַת שָׁוְא שְׁבוּעַת שֶׁקֶר מְנָלַן רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר לַשָּׁוְא¹ לַשָּׁוְא שְׁנֵי פְּעָמִים אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׁבוּעַת שָׁוְא תְּנֵיהוּ עִנְיָן לִשְׁבוּעַת שֶׁקֶר דְּלוֹקֶה. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אֲבָהוּ שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הֵיכִי דָּמֵי אינימא דַּאֲמַר שֶׁלֹּא אוֹכַל וַאֲכַל הָתָם הוּא מַעֲשֵׂה עֲבַד וְאֶלָּא דְּאָמַר שֶׁאוֹכַל וְלָא אֲכַל הָהוּא מִי לָקֵי וְהָאִיתְּמַר שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זֶה הַיּוֹם וְעָבַר הַיּוֹם וְלֹא אָכַל רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמְרִי אֵינוֹ לוֹקֶה. ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אֵינוֹ לוֹקֶה ^אדְּלָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה הוּא וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו ור״לוְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ הַתְרָאַת סָפֵק ^בוְכׇל הַתְרָאַת סָפֵק אֵין לוֹקִין עָלָיו. אֶלָּא א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ תְּהֵא בְּאָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי. וּמַאי שְׁנָא דְּקָא מְרַבֵּה אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי מֵאוֹכַל וְלֹא אָכַל אָמַר רָבָא בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה שֶׁקֶר דּוֹמֶה לְשָׁוְא מָה שָׁוְא לְשֶׁעָבַר אַף שֶׁקֶר לְשֶׁעָבַר. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי אֲבָהוּ שְׁבוּעָה ^גשֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה וַאֲכָלָהּ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת וְזוֹהִי שְׁבוּעַת בִּיטּוּי שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קׇרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד זוֹהִי לְמַעוֹטֵי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי דְּלָא לָקֵי. לֹא זוֹ הִיא דְּעַל שִׁגְגָתָהּ מַיְיתֵי קׇרְבָּן אֲבָל אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי לָא מַיְיתֵי קׇרְבָּן וּמַנִּי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּאָמַר אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבֹא אֲבָל מִילְקָא לָקֵי. אֵימָא סֵיפָא זוֹהִי שְׁבוּעַת שָׁוְא שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר זוֹהִי לְמַעוֹטֵי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי דְּלָא לָקֵי. לֹא זוֹהִי דְּעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר מִקׇּרְבָּן אֲבָל אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי מַיְיתֵי קׇרְבָּן וּמַנִּי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר מְבִיאִין קׇרְבָּן לְשֶׁעָבַר. וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶלָּא מִדְּסֵיפָא רַבִּי עֲקִיבָא רֵישָׁא נָמֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְרֵישָׁא לָאו לְמַעוֹטֵי אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי אֶלָּא לְמַעוֹטֵי אוֹכַל וְלֹא אָכַל. וּמַאי שְׁנָא מִשּׁוּם דְּקָאֵי בִּלְהַבָּא מְמַעֵט לְהַבָּא קָאֵי בִּלְהַבָּא מְמַעֵט לְשֶׁעָבַר.: וּמֵימֵר.: א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא לָא תִּתְנִי וּמֵימֵר מִשּׁוּם דִּבְדִיבּוּרוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה.: הַמְקַלֵּל אֶת חֲבֵירוֹ בַּשֵּׁם.: מְנָלַן א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר א״ראָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר קְרָא {דברים כ״ח:נ״ח} אִם לֹא תִשְׁמֹר וּכְתִיב {דברים כ״ח:נ״ט} וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכּוֹתְךָ הַפְלָאָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {דברים כ״ה:ב׳} וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו הֱוֵי אוֹמֵר הַפְלָאָה זוֹ מַלְקוֹת. אֵימַר אֲפִילּוּ שְׁבוּעַת אֱמֶת בְּהֶדְיָא כְּתִיב {שמות כ״ב:י׳} שְׁבוּעַת ה׳ תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם. אֵימַר הָנֵי מִילֵּי לְפַיֵּיס אֶת חֲבֵירוֹ אֲבָל מִילְקָא לִילְקֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ דְּהָכְתִיב {דברים ו׳:י״ג} וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב ^דמִנַּיִן שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּים אֶת הַמִּצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קי״ט:ק״ו} נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּימָה לִשְׁמוֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ הָכְתִיב קְרָא אַחֲרִינָא {דברים י׳:כ׳} וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. אֶלָּא לְמַאי אֲתָא לִמְקַלֵּל ^האֶת חֲבֵירוֹ בַּשֵּׁם וְאֵימָא ^ולְמוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה מִי גָּרַע מְקַלֵּל אֶת חֲבֵירוֹ בַּשֵּׁם מִמּוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. אֲנַן הָכִי קָא קַשְׁיָא לַן אֵימָא מוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה תִּיסְגֵּי לֵיהּ בְּמַלְקוֹת אֲבָל מְקַלֵּל חֲבֵירוֹ בַּשֵּׁם כֵּיוָן דְּקָעָבֵיד תַּרְתֵּי דְּקָא מַפֵּיק שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה וְקָמְצַעַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ לָא תִּיסְגֵּי לֵיהּ בְּמַלְקוֹתמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבועות ד׳:ב׳

^ב רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ט״ז:ד׳

^ג רמב״ם הלכות שבועות ד׳:ט׳

^ד רמב״ם הלכות שבועות י״א:ג׳
טור יורה דעה ר״ג:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה ר״ג:ו׳

^ה רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ו:ג׳
טור חושן משפט כ״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ז:א׳

^ו רמב״ם הלכות שבועות י״ב:י״א

¹ כן בדפוס ונציה. בדפוס וילנא: ״לשא״.

אשכחן שבועת שוא – דלקי שבועת שוא היינו נשבע לשנות את הידוע לאדם אמר על עמוד של אבן שהוא של זהב או נשבע אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד: משום דהוה התראת ספק – שכשמתרין בו היזהר שתאכלנה היום הוא אומר כן אעשה כשאהיה פנוי ועדיין יש שהות הרבה ביום ואם עבר היום ולא אכלה יכול לומר שכחתיה דכל התראה שאינה בשעת מעשה כגון זו הוי התראת ספק ולא שמה התראה שיכול לומר שכחתי ההתראה: אלא א״ר אבהו תהא – דלקי על שבועת שקר דאמר שבועה שאכלתי ולא אכל או שבועה שלא אכלתי ואכל קודם השבועה וההוא דקודם השבועה לא הוה מעשה: ומאי שנא – באוכל ולא אוכל דאמרת כיון דלית ביה מעשה לא לקי ומ״ש באכלתי ולא אכלתי דאמרת אע״ג דלית ביה מעשה לקי:
בפירוש ריבתה תורה – שבועת שקר דכתיב לשוא לשוא תרי זימני הלכך בעינן שקר דומה [לשבועת] שוא (דשוא לשעבר שנשבע בחנם) [מה שוא לשעבר שנשבעין לשנות את הידוע לאדם ואמר על עמוד של אבן שהוא של זהב כו׳ (היינו באכלתי ולא אכלתי)] ומכזב על מה שעבר שהוא יודע לשעבר שאינו כן אף שקר נמי בעינן לשעבר היינו אכלתי ולא אכלתי [דלשעבר הוא: אינו חייב אלא אחת – דאין שבועה חלה על שבועה: אבל אכלתי ולא אכלתי לא מייתי קרבן אלא לקי: אבל אכלתי ולא אכלתי מייתי קרבן ולקי: ורישא לא למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן אלא למעוטי אוכל ולא אכל – מקרבן: ומאי שנא – דהאי ממעט]:
משום דקאי בלהבא – בשבועה שלא אוכל ממעט להבא שבועה שאוכל ולא אכל אבל אכלתי דלשעבר הוא לא ממעט אלא לקי (עליה) וכדר׳ אבהו: [משום דבדבורו עשה מעשה – שמקדיש בהמת חולין. ליראה את השם קס״ד דהאי ליראה את השם היינו שתירא אותו שלא תקלל בו חבירו וכתיב ביה הפלאה דהיינו מלקות: אימא האי ליראה את השם אינו מקלל את חבירו בשם אלא שתירא אותו שלא תהא נשבע בשמו אפילו באמת]: אימא האי שבועת ה׳ תהיה בין שניהם לאו שיהא מותר לכתחילה לישבע באמת אלא משום הכי צריך שבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית ואימא ומוטב שיפיס דעתו בממון ולא בשבועה ואם לא רצה ממון אלא שבועה ישבע לו כדי להפיס דעתו אבל ילקה על (שבועתו של) [שבועה] אמת ואימא להכי הוא דאתא ליראה את השם ולא למקלל חברו בשם: ההוא לא מצית אמרת – דעל שבועת אמת ילקה דהא כתיב קרא אחרינא דשרי דכתיב ובשמו תשבע אימא ההוא ובשמו תשבע דשרי לאישתבע לא שרי אלא לדבר מצוה משום לזרוזי נפשיה וכדרב גידל אמר רב: הא כתב קרא אחרינא ובשמו תשבע דתרי זימני כתיב ובשמו תשבע [חד לכדרב גידל] וחד למישרי אפילו שבועת אמת דעלמא ואייתר ליה ליראה את (ה׳) למקלל חברו בשם:
ל״א ההוא דרב גידל מן ובו תדבק נפקא [אלא ובשמו תשבע למה לי אם אינו ענין לשבועת הדיינים דמותרת דנפקא מן שבועת ה׳ תניהו ענין לשבועה דעלמא לאו דדיינין ואם אינו ענין לשבועה דמצוה דנפקא מן ובו תדבק תניהו ענין לשבועת אמת¹ דחול ליראה את השם כו׳]:
ואימא האי ליראה לחייב למוציא שם [שמים] לבטלה הוא דאתא ולא למקלל: האי לא מצית אמרת דמי גרע מקלל את חברו בשם ממי שמוציא שם שמים לבטלה דהא מקלל (את חבירו) בשם תרי איסורי עביד דמוציא שם לבטלה לקלל את חברו ועוד שמקלל חבירו ודאי לא גרע (ממוציא שם שמים) [אלא חמיר] (אנן הכי מצינו למימר) אנן הכי קא קשיא לן דנימא מוציא שם שמים לבטלה תיסגי ליה במלקות דנימא דלהכי כתיב והפלא. אבל מקלל את חברו בשם לא תיסגי ליה במלקות דתרתי עביד:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ נראה דצ״ל אמת דרשות וא״כ ע״כ הך קרא דליראה את השם למקלל חבירו אתי.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון